הפרעות חרדה

התקף פאניקה

התקפי חרדה או פאניקה (Panic Disorder), הם פרקים עוצמתיים של פחד שהם כה חזקים עד כדי הובלת האדם לחשש שהוא/היא עומד/ת למות, משתגע/ת, עומד/ת להתעלף, או לאבד שליטה עצמית באחד מהיבטי החיים החיוניים לו/ה. התקפי פאניקה (Panic Attacks) יכולים להיות פתאומיים (הם יכולים להיראות שצצו משום מקום, והתרחשו ללא סיבה מסוימת). הם גם יכולים לקרות בתגובה לרמזים מסוימים כמו כניסה לאזור הומה אדם; פקק תנועה; הימצאות במרכז העניינים וכדומה. התקפי פאניקה יכולים להוות חלק ממגוון של הפרעות חרדה ועצם הופעתם אינה בהכרח מביאה לאבחנה של הפרעת פאניקה. למשל אם כל התקפי הפאניקה של האדם סובבים סביב סיטואציות חברתיות, ייתכן והוא סובל מפוביה חברתית (Social Phobia) בניגוד להפרעת פאניקה. כמו כן, ייתכן ואותו אדם חווה התקפי פאניקה בתגובה לבעיה אחרת. הערכה על ידי מטפל מומחה יכולה לסייע להגיע לדיאגנוזה מדויקת. מהם הסימפטומים האופייניים להתקף פאניקה? התקפי פאניקה יכולים לכלול מגוון רחב של סימפטומים, אבל בין הנפוצים ביותר נמצאים: דפיקות לב מהירות (בנוסף אי סדירות בקצב פעימות הלב ו"לב רועש") כאבים, מתיחות, ותחושה של כובד בחזה תחושת סחרחורת וקלות ראש, ערפול חוסר תחושה ועקצוץ בידיים ובכפות הרגליים נשימה מאומצת, תחושה של קוצר נשימה, ונשימת יתר (היפר ונטילציה) תחושת אי נעימות במעי ובבטן רעד הזעה מחשבות רצות ובלבול חשש מהתמוטטות קטסטרופאלית כלשהי, כמו מוות או אי שפיות דחף עז לברוח במהלך התקף פאניקה תגובת הפחד היא חסרת פרופורציה ביחס לגירוי או למצב, שפעמים רבות אינו מאיים כלל. רבים מהסובלים מהתקפי חרדה נוטים לקשר בין ההתקף למקום בו הוא התרחש ועלולים להשליך על מקרים עתידיים, לייצר מעין ״אזעקות שווא״ המובילות לתגובה גופנית ומגבירות את האפשרות שיחוו התקפים נוספים בהמשך. לאורך זמן, אדם הסובל מהתקפי פאניקה מפתח פחד תמידי מהתקף הפאניקה הבא, דבר שיכול לפגוע מאוד באיכות חייו ותפקודו. לעתים יוביל הדבר למצבים כגון דיכאון, אלכוהוליזם, או שימוש לרעה בתרופות וחומרים ממכרים אחרים. התקפי פאניקה שאינם מטופלים עלולים להשפיע על צורת החיים של הסובל מהם באמצעות קיום חרדת ציפייה גבוהה, הימנעות או פיתוח תלות באחרים, לדוגמא, אדם שסובל מהתקפי פאניקה ינסה להימנע מהופעת התקפים נוספים ע"י הגבלת טווח הנסיעה מעבר לרדיוס מסוים, הימנעות ממקומות הומי אדם, הימנעות משהיה לבד ללא מלווה או כל התנהגות אחרת שמטרתה למנוע מצב בו האדם חווה התקפי פאניקה ואינו יכול להמלט או לקבל את הסיוע הרצוי לו. על כן, התקפי פאניקה מלווים פעמים רבות בפוביה מהמצאות במקומות הומי אדם או במקומות סגורים, או פוביות ספציפיות אחרות . דרכי התמודדות / טיפול עם התקף פאניקה ישנם מספר דרכים להתמודדות עם התקפי חרדה, חלקם ניתן לבצע בכוחות עצמנו וחלקם דורשים טיפול ע״י מטפל מומחה ומוסמך. לעתים אף יש צורך בטיפול תרופתי להקלה בסימפטומים. הכרת הבעיה מרכיב קריטי בטיפול הוא ההבנה שהתקפי חרדה אינם מלמדים על חוסר שליטה ושיגעון מתפתח, אף שמדובר בחוויה קצרה המלווה בתחושות לא נעימות, לא מדובר בחוויה המהווה סיכון ממשי. פירוש נכון כיוון שתסמינים גופניים ותחושות המוכרות מהתקף קודם מובילות לפרשנות שגויה לגבי התקף עתידי, חשוב להבין שמדובר לרוב ב״אזעקות שווא״. שינוי הפרשנות יביא גם לשינוי בתגובה הגופנית והרגשית. פעילות גופנית פריקת מתחים בביצוע פעילות גופנית גבוהה יכולה להוסיף להגברת המודעות והשליטה בגוף, להפחית את רמת הסטרס הבסיסי בגוף, ומכאן להביא להפחתה בסימפטומים, תדירותם או עוצמתם. הרגעה עצמית ישנן טכניקות להרגעה והרפיה, תרגילי נשימה ושיטות נוספות המאפשרות להחזיר את השליטה ברגעים בהם חשים שהיא אובדת ולהפחית או לעצור את ההתקף לפני שהוא מתעצם. התמודדות בשידור חי הרצון הראשוני של כל אדם החווה התקף הוא לצאת בכל דרך אפשרית מהסיטואציה ומהאזור בו הוא נמצא, תגובה זו היא שגויה ואינה מסייעת לפתרון הבעיה לטווח הארוך. דווקא הישארות בסיטואציה, הרגעה עצמית והתמודדות עם המצב היא המפתח לפתרון העתידי. פחות קפה וסיגריות  בשל ההשפעה השלילית של קפאין וניקוטין על רמות העוררות בגוף, רצוי להימנע מעישון ומשתיית קפה מרובה, שכן אלו מהווים אפקט מעורר העלול להגביר את הסיכוי להתקף. טיפול מקצועי דרכי ההתמודדות שניתן לבצע בכוחות עצמנו לא תמיד אפשריות עבור כל אדם, ולעתים אינן מספקות את המענה הנדרש. עבודה טיפולית המתמקדת בשינוי בדפוסים ההתנהגותיים, הרגשיים, הקוגנטיביים והגופניים של האדם הם החלק העיקרי בטיפול הפסיכולוגי שיכול להקנות כלים רבים להתמודדות עם התופעה. הטיפול המוביל הוא קוגנטיבי התנהגותי (CBT) הכולל הבנייה מחשבתית, ניהול תגובות נכון, ותרגול טכניקות רלוונטיות ע״י אימון. כמו כן רצוי לשלב בטיפול טכניקות משלימות כגון: ביו פידבק, היפנו תרפיה, מיינדפולנס ודמיון מודרך. במידת הצורך ישולב הטיפול עם תרופות שנמצאו יעילות בהתמודדות עם התקפי חרדה, תרופות נפוצות מגיעות ממשפחות התרופות SNRI, SSRI ו- MAOI.

היפוכונדריה (חרדת בריאות)

היפוכונדריה (חרדת בריאות) היא הפרעה המאופיינת בעיסוק מופרז של האדם בבריאותו ובחשש מופרז ממחלות. פחד זה יכול להיות קשור למחלה או מצב ספציפיים (לרוב בלתי הפיכים או סופניים) או לחרדה כללית ממצבי בריאות שונים. פעמים רבות המוקד המוגדר לחרדה מתחלף, ואדם שהיה מוטרד עד כה ממחלה אחת, יכול להתחיל לפתע לדאוג ממחלה אחרת. שינויים אלו יכולים לנבוע מפריצה של מחלה כלשהי באוכלוסיה (למשל שפעת החזירים או שפעת העופות), מתחושות ושינויים פיזיים שהאדם מאתר אצלו , או ללא סיבה כלשהי. אצל אדם הסובל מחרדה בריאותית קיימת הפניית קשב מוגברת לשינויים גופניים המתרחשים באופן טבעי ותדיר אצל כל בני האדם. שינויים אלו מפורשים על ידו בצורה שלילית וקטסטרופלית, וכך מביאים להגזמה בהסתברות לחולי ובהקצנה בחומרתם ומשמעותם. כתוצאה מכך מתחזקת ומשתמרת תחושת דאגה ופגיעות רבה בפני מחלות. אצל אדם הסובל מחרדה חברתית כל נקודת חן לדוגמא יכולה להיות סימן לסרטן עור, כל כאב ראש מפורש כחשד לגידול סרטני וכדומה. טיפוסים שונים של חרדה בריאותית ניתן לחלק את הסובלים מחרדה חברתית לשני סוגי טיפוסים – "הבודקים" ו"הנמנעים" . "הבודקים" פועלים באופן אקטיבי על מנת למצוא את המחלה ממנה הם סובלים כביכול. הם פונים לרופאים באופן חוזר ונשנה, עוברים בדיקות רפואיות באופן תדיר, קוראים חומר רב באינטרנט ומבקשים הרגעה ואישורים מאחרים ביחס למצבם הרפואי. אנשים אלו עלולים לעבור בדיקות רפואיות מיותרות רבות ואף לקבל טיפולים לא מתאימים, לעיתים תוך פגיעה ממשית בבריאותם. גם כאשר תוצאות הבדיקות תקינות, האדם הסובל מחרדה חברתית נוטה להטיל ספק בנכונותן ונשאר בתחושה כי זה רק עניין של זמן עד אשר תאותר מחלתו. הטיפוסים ה"נמנעים" לעומת זאת, נמנעים מביצוע בדיקות רפואיות שגרתיות או מפניה לרופאים במידת הצורך, מחשש שיקבלו אבחנה על "הנורא מכל" וחרדתם תתממש. הימנעות זו יכולה להציב אותם בסיכון אמיתי מאחר והם נמנעים מבדיקות רפואיות נחוצות. אחד המאפיינים המרכזיים של ההפרעה הוא ניטור מתמיד ובדיקה גופנית עצמית למציאת סימנים לתחילת מחלה או בעיה רפואית כלשהי. התנהגויות בדיקה קבועות אלו משמרות את מצב הדאגה התמידי ומגבירות את הדריכות הגופנית. מצב זה באופן פרדוקסלי יכול להביא לתסמינים גופניים של חרדה, אשר פעמים רבות מפורשים בצורה שגויה וקטסטרופלית ע"י הסובלים מחרדה בריאותית, וכך נוצר מעגל חרדה המעצים את עצמו. מאחר ומדובר בעיסוק אובססיבי ביחס למצב הבריאותי ונטיה להטיל ספק לגביו, הפרעה זו משויכת לעתים לקבוצת ההפרעות האובססיביות (OCD). טיפול בהפרעת חרדה בריאותית כמו בסוגים אחרים של הפרעות חרדה, גם במקרים של חרדה בריאותית הטיפול הפסיכולוגי מתמקד במספר מישורים: מישור הקוגניטיבי נעשית עבודה על שינוי דפוסי חשיבה שליליים וקטסטרופליים והגמשת סגנון הפרשנות והחשיבה. בנוסף, עקב ההטיה בהפניית הקשב למצבים גופניים שונים, בהלך הטיפול ילמד המטופל טכניקות שונות של שינוי מיקוד הקשב. מישור ההתנהגותי ימופו דפוסי התנהגות שאינם אדפטיביים ומחמירים או משמרים את הפרעת החרדה, וישונו בהדרגה. מישור הפיזיולוגי יכלול הטיפול הקנייה ותרגול של טכניקות הרפיה ותרגול גופני. בנוסף, הטיפול ישלב במידת הצורך עבודה על מרכיבים רגשיים המתקשרים להפרעת החרדה והעמקה בתכנים נוספים שנלווים ותורמים להופעתה.

חרדה חברתית (Social Phobia)

הפרעת חרדה חברתית או פוביה חברתית היא הפרעה בה מצבים חברתיים מסוימים הופכים להיות הגורם לתחושת חרדה משמעותית. האדם הסובל מפוביה חברתית נוטה לסבול ממצוקה רבה במצבים בהם הוא נדרש לבצע פעולה כלשהי, עקב חשש מהשפלה פומבית, דחייה, ו/או בושה. דוגמאות נפוצות למצבים מסוג זה כוללות נאום בפני קהל, שיחה עם גורמי סמכות, אכילה מול אנשים, שימוש בשירותים ציבוריים, כתיבה בפני אדם אחר, יציאה למפגשים רומנטיים וכדומה. מצבים אלו עשויים לגרום למתח אצל מרבית האנשים, אולם אצל אדם הסובל מחרדה חברתית הדבר יהיה כרוך בתחושות חרדה מוגברות ומצוקה עזה, שתוביל פעמים רבות להימנעות ותהפוך למוקד בעייתי ומגביל בחייו. גורמים לחרדה חברתית חרדה חברתית היא הפרעה נפוצה יחסית. נראה שישנו איזשהו רצף בין ביישנות, חרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת. מחקרים מראים שמעבר לרגישות גנטית, יש גורמי סיכון סביבתיים: מות הורים לפני גיל 17, סגנון הורות מגונן או דוחה, או פסיכופתולוגיה הורית. מבחינה מוחית רואים פעילות מוגברת באמיגדלה. ישנו מרכיב של טמפרמנט מולד, אבל גם מרכיב סביבתי שתורם להופעת חרדה חברתית- השפלה או ביקורת מצד אח, הורה או גורם אחר קרוב. איניהיביציה וחרדה חברתית נפוצות בקרב ילדים עם הורים הסובלים מחרדה כלשהי, מאחר והם מעבירים מסר של עולם מסוכן. הבעת רגש מוגברת וביקורת אימהית מגבירות את הקשר הזה. תסמינים לחרדה חברתית אצל אדם הסובל מחרדה חברתית ניתן יהיה להבחין בסימפטומים גופניים הכרוכים בהופעת החרדה, כגון הסמקה, הזעה, דופק מואץ, רעד ועוד. בנוסף, אדם זה יבטא על פי רוב תסמינים קוגניטיביים הכוללים דאגה מפני שיפוט חברתי או ביקורת, פרשנות שלילית והפניית קשב מוגזמת לתגובות חברתיות והבעות פנים שליליות. התסמינים ההתנהגותיים יכללו הימנעות, נטייה לצמצום המעורבות החברתית, שתקנות וכדומה. מרכיבים אלו מגבירים את תחושת החרדה שהאדם חווה ופועלים כמעגל קסמים המשמר ומעצים את ההפרעה. רבים מהאנשים הסובלים מחרדה חברתית יסבלו גם מהפרעות נוספות כמו דיכאון, הפרעה בדימוי הגוף, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון. כיצד מאבחנים? על פי ה-DSM, ספר האבחנות האמריקאי, ישנם קריטריונים שונים המעידים על חרדה חברתית: - התקפי פניקה או חרדה מיידית כתוצאה מחשיפה לחברה. בין התגובות עשויים להיות בכי, קיפאון, התקפי זעם ועוד. - פחד תמידי מביקורת או השפלה כתוצאה ממפגש חברתי בו האדם חשוף לעין זרה או חש שעומד תחת מבחן. - מודעות לכך שהפחד מוגזם. - הימנעות מסיטואציות חברתיות או ביצועיות. - הימנעות או לחילופין ציפייה אובססיבית לסיטואציות חברתיות באופן שמפריע לשגרת החיים. - כאשר החרדה החברתית אינה נובעת כתוצאה משימוש בסמים, אלכוהול או תרופות. דרכי טיפול בחרדה חברתית חרדה חברתית מעבר להיותה בעלת סימפטומים גופניים שאינם נעימים, יכולה גם לעמוד בדרכו של אדם הסובל ממנה במישורי חיים רבים כגון במקום עבודתו, בחייו החברתיים, בחייו הזוגיים ובשלל סיטואציות שונות, ובכך להקשות עליו לתפקד ולהתקדם. מאחר והדבר יכול להביא להגבלה ופגיעה משמעותית בשגרת חייו של האדם, יש חשיבות רבה למתן טיפול מקצועי מתאים שיכול לסייע משמעותית לפתרון הבעיה. ישנם טיפולים שונים המוצעים עבור חרדה חברתית כתלות בסוג הספציפי של ההפרעה אצל המטופל. חרדה חברתית המתרכזת סביב הופעה/ביצוע – "פחד קהל" – המערב דיבור מול קהל, אכילה בציבור, שימוש בשירותים ציבוריים מגיבה היטב לשילוב של מידע אודות ההפרעה ודרכי ההתמודדות, עידוד והרגעה, חזרות משותפות עם המטפל, וכן הקהיה שיטתית (כפי שמקובל בהתמודדות עם פוביות ספציפיות). טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT בחרדה חברתית זהו טיפול מומלץ ויעיל להתמודדות עם חרדה חברתית כללית. טיפול זה מתבסס על הקשר בין רגש, מחשבה והתנהגות. בעזרת הטיפול, האדם הסובל מהחרדה החברתית ילמד לזהות איך מחשבות שהוא חושב מעוררות בו רגשות כמו בושה וחרדה, ובכך מובילות אותו להימנעות מפעולה מסוימת. טיפול זה לרוב ממוקד בהווה ובפיתוח מיומנויות להתמודדות עם הסיטואציות החברתיות. בטיפול זה רצוי לשלב טכניקות חשיפה שונות באמצעותן המטופל נחשף למצבים חברתיים מעוררי חרדה באופן הדרגתי, ולומד לזהות ולשנות את דפוסי החשיבה, הפרשנות והתגובות הפיזיולוגיות, הרגשיות וההתנהגותיות שהביאו להופעת החרדה. טיפול תרופתי כאשר התסמינים של החרדה החברתית חמורים ומהווים הפרעה ממשית לתפקוד, התבודדות כמעט גורפת מסביבה אנושית או פעילויות, מומלץ יהיה לשלב טיפול תרופתי בהתייעצות ובפיקוח של פסיכיאטר. במסגרת הטיפול התרופתי ישנה לרוב הקלה מיידית בתסמינים ומתאפשרת פעילות שגרתית. ישנן מספר אפשרויות לטיפול תרופתי: - נוגדי דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI או SNRI אותן נוטלים על בסיס יומי והשפעתן היא יומית. - נוגדי חרדה ממשפחת בנזודיאזפינים כמו קלונקס, אשר ניתנים ללקיחה בסיטואציות נקודתיות. - חוסמי בטא כמו דרלין, שמטרתם העיקרית היא הפחתה של הסמקה מוגברת או של דופק מהיר.

הפרעת חרדה מוכללת GAD

הפרעת חרדה מוכללת (GAD – Generalized Anxiety Disorder) מתאפיינת בדאגות וחרדות מתמידות בשגרת היומיום, במהלך שישה חודשים לפחות, הגורמות לאדם סבל של ממש ו/או פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי. חרדה זו היא קוגניטיבית ביסודה שכן היא מוגדרת כנטייה לדאגנות מוגזמת ומחשבות על תסריטים שליליים בתחומים שונים, אך היא כרוכה גם בביטויים גופניים כגון אי שקט, הפרעות שינה, דריכות גופנית גבוהה, מעי רגיז, עייפות וכו'. הדאגנות מלווה פעמים רבות בהתנהגויות שונות שמטרתן הקלה והשגת ביטחון. כך אדם העוסק ללא הרף בדאגה לילדיו כשאינם לידו, ירבה להתקשר אליהם וידרוש מהם להיות איתו בקשר טלפוני רצוף ולדווח לו על כל פעולה שהם מבצעים. כל שיחת טלפון תביא איתה רגיעה זמנית, אולם למעשה תוביל עד מהרה למצב שבו חיי האדם ממוקדים בשיחת הטלפון הבאה מילדיו וכמעט כל מחשבותיו יתמקדו באסונות שעלולים להתרחש. דאגנות זו יכולה להתבטא במספר תחומים במקביל כגון תחומים כלכליים, תעסוקתיים, רפואיים, משפחתיים, לימודיים וכן הלאה. הגורמים להפרעת חרדה מוכללת נראה שגורמים הקשורים בסביבה מעורבים בהתפתחותה, בהופעתה ובשימורה של הפרעת החרדה הכללית. מחקרים מצאו כי אדם אשר חווה סיטואציות מסוכנות מציאותיות, עשוי לפתח נטייה להגזים בהערכת הסכנה של משימות בעתיד. הסיטואציה ה"מסוכנת" מוגדרת כסיטואציה בלתי-צפויה ושלילית. נראה כי נטייה זו להגזמה בהערכת רמת סכנה הינה אישיותית ואינה משתנה כתלות בסיטואציה הספציפית שבה מתבצעת ההערכה. חרדה כללית הינה הפרעה קוגניטיבית בייסודה, אשר נקשרה לנטיות קוגניטיביות כגון בטחון נמוך ביכולתו של האדם לפתור את בעיותיו (ללא בעיה אמתית ביכולת פתרון-בעיות), וכן נטייה לקטסטרופיזציה והטיה לכיוון דאגה בעיבוד מידע. כך, אנשים הלוקים בהפרעה נוטים לפרש מצבים עמומים כמאיימים יותר, ונוטים אף לזכור דברים באופן שלילי יותר. ישנם גורמים משפחתיים הנוגעים בסגנון ההורות אשר תורמים להתפתחות ההפרעה. כך למשל, אנשים אשר לוקים בהפרעה דיווחו שהוריהם היו מנוכרים ושידרו דחייה יותר מאשר אנשים אשר אינם סובלים ממנה. לבסוף, ההפרעה נקשרה בקושי מסוים בקשרים בין אישיים, כך שאנשים הסובלים מההפרעה נוטים לפרש סימנים חברתיים באופן שלילי יותר. אחד הממצאים המעניינים בנושא הוא שנמצא כי היכולת של הלוקים בהפרעה לבסס גבולות בריאים במערכת היחסים שלהם עם ילדיהם פחות טובה. טיפול בחרדה מוכללת הטיפול בהפרעת חרדה זו מתמקד בעבודה קוגניטיבית על שינוי דפוסי חשיבה מעוררי או משמרי חרדה, עבודה על מוקדי שליטה וצורך מגזם בשליטה, וכן והקנייה כלים להרפיה וויסות (באמצעות ביופידבק למשל). תרופות עשויות להיות הכרחיות לטווח קצר לטיפול בחרדה כללית, אולם הן אינן הטיפול היעיל ביותר. בנוסף, הטיפול בחרדה מוכללת יכול להתרחב גם לטיפול דינמי. נהוג להתייחס לחרדה כ"קצה הקרחון", או כחלון ביחס לעומק עולמו הפנימי של המטופל. בטיפול דינאמי ניתן מקום לחרדותיו של המטופל במרחב הטיפולי, וביחד עם המטפל המטופל חוקר את החרדות השונות שלו בסביבה בטוחה. בטיפול, המטופל מעמיק את ההבנה שלו לגבי הקשר של החרדות שלו למערכות היחסים בחייו של המטופל, קשיים וקונפליקטים שונים. דרך האינטרוספקציה המבוקרת לומד המטופל את הבסיס לחרדותיו באופן אשר מסייע לו להשתחרר מהן.

PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית)

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) היא הפרעת חרדה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי. למעשה, זוהי תגובה נורמלית לחוויה לא נורמלית אליה נחשף האדם. חוויה זו יכולה להיות פיגוע, תאונה, מלחמה, מחלה או פגיעה באדם קרוב, וכדומה. ההתנסות במצב שכזה, או הצפייה בו, מעוררת אצל רבים מאתנו תחושות של חרדה וחוסר אונים ולעתים אף כעס על העולם, שהפך לפתע לכה מאיים ובלתי צפוי. במרבית המקרים, האירוע ימשיך לחיות בתודעתנו למשך זמן מה, אך בעזרת תמיכה של משפחה וחברים, יצליחו רוב האנשים לעבד את האירוע ולחזור לתפקד בשגרה היום-יומית. אולם, אחוז מסוים מתוך האנשים שנחשפו למאורע טראומטי יפתחו הפרעה פוסט טראומטית . במצב זה, המערכת הנפשית שהוצפה בגירויים אינה מצליחה להכיל ולעבד אותם. הגירויים הללו נותרו במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית. באופן זה, הנפגעים חווים מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע. סימפטומים ומאפיינים של פוסט טראומה הפרעה פוסט טראומטית מאופיינת בנוכחות שלושה מרכיבים: חודרנות, הימנעות ועוררות מוגברת. מרכיב החודרנות כולל הופעת פלשבקים, סיוטים, זכרונות, רעשים, מראות, ריחות ותחושות מהאירוע שבים וחוזרים להופיע ומציפים איתם מחדש את תחושת הסכנה והחרדה. על פי רוב הנפגע אינו מצליח להפסיקם על אף רצונו וניסיונותיו. בעקבות המצוקה והסבל הרב שנגרם לנפגע עקב החוויה המחודשת של הטראומה, מנסה נפגע הטראומה להימנע מכל דבר שעלול להזכיר לו את האירוע הטראומטי ואת תחושת הסכנה שחש. כך מופיע מרכיב ההמנעות בהפרעה. ההמנעות יכולה להתבטא בהסתגרות והמנעות ממקומות, פעילות או אנשים שעשויים להזכיר את הטראומה, קושי להרגיש רגשות עוצמתיים, מאמצים לא לחשוב או לא לדבר עם האירוע, קושי לחוות רגשית רגשות מסוימים, חשדנות, תחושות של זרות או של ניתוק, חוסר הנאה מפעילויות ועקב כך המנעות מהן או מכל ריגוש שהוא וכדומה. חוויות החודרנות והניסיונות להימנע מכל מה שעשוי להזכיר את הטראומה מעידות על כך שהאדם חש בסכנה גם אם אין סכנה מיידית הגלויה לעין. החוויה הטראומטית פגעה קשות באמונה שלו שהעולם הוא מקום טוב ובטוח, באמונה שאנשים אחרים הם לרוב טובים, ובתחושה של "לי זה לא יקרה". לפיכך, לאחר האירוע הטראומטי הנפגע חש שהעולם מלא בסכנות ושעליו להיות דרוך ומוכן בכל רגע למתקפה מחודשת עליו. המוכנות התמידית להגיב לסכנה מיידית גורמת לנפגע לעוררות פיזיולוגית גבוהה ולדריכות. מצב זה יכול להתבטא בקשיי שינה, עצבנות והתפרצויות זעם, קשיי ריכוז, כאבי ראש ושרירים, פגיעה במערכת העיכול וכדומה. מכלול הסימפטומים מביא לפגיעה קשה בשגרת החיים של הנפגע וגורם לסבל רב ועלול להביא ללא טיפול מתאים להופעת דיכאון, פגיעה תעסוקתית, פגיעה במערכות היחסים של הנפגע ועוד. טיפול בפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ישנן מספר שיטות טיפול יעילות בהתמודדות עם פוסט טראומה, אשר מותאמות באופן אישי לכל מטופל בהתאם לסוג הטראומה שעבר, מיקומה בציר הזמן, היבטיה השונים ועוד. הטיפול יכול להיות רגשי - תמיכתי, קוגניטיבי התנהגותי או שיקומי. בנוסף, ישנן גם טכניקות חדשניות שנמצאו יעילות מחקרית בטיפול בהפרעה פוסט טראומטית כגון EMDR, או שיטת ההקהיה השיטתית על פי הפרוטוקול של פרופסור עדנה פואה ( prolonged exposure - PE). מטרת הטיפול היא לשחזר את הרגשות והתחושות שעלו במהלך האירוע הטראומטי, במקום מוגן המאפשר לעשות עיבוד והפנמה שלהם בצורה בטוחה ומווסתת ,שלא התאפשרה כאשר האיום היה ממשי, עד להפחתה והכחדה של התגובתיות לטריגרים המתקשרים לטראומה. הניסיון בעבודה עם חיילים קרביים הראה כי הטיפול והמניעה של פוסט-טראומה משתפר באורח דרמטי על ידי טיפול מידי להפחתת מצוקה והסתבכות של המצב הנפשי לאחר אירוע דחק. מניעה הינה פשוטה יותר מאשר טיפול בכל הנוגע לפוסט-טראומה. הגישה של אספקת מידע פסיכולוגי מדגישה את החשיבות שבהסבר לגבי הסימפטומים שעשוי הפרט לחוות לאחר חשיפה לאירוע דחק (עוררות יתר, סיוטים, שחזור של האירוע...). סימפטומים אלו פחות מאיימים אם המטופל יודע מראש שאלו הן תגובות נורמליות לאירועים דחק קיצוניים, וכן שתגובות אלו ישככו לאחר זמן קצר. כל טיפול בפוסט טראומה צריך לכלול את המרכיב הקוגניטיבי של חשיפה הדרגתית לסיפור הטראומה. מאחר ואצל מטופלים רבים סיפור האירועים קטוע, מבולבל וברובו מעורר מצוקה בלתי נסבלת, הגישה הנרטיבית לטיפול בטראומה מציעה למטופל לייצר במסגרת הטיפול "סיפור טראומה" רציף וטעון ברגש התואם למאורעות, אשר מאפשר למטופל התמודדות עם חוויותיו ורגשותיו באופן מסתגל יותר. כמו כן, הגישה ההתנהגותית תתמקד בסימפטומים של ההימנעות ותצדד בחשיפה הדרגתית לגירויים שונים אשר קשורים בטראומה על מנת להפחית את תסמיני ההימנעות. בנוסף, מאחר ופוסט-טראומה הינה הפרעה עם מרכיב גופני משמעותי, טכניקת Somatic expiriencing - SE, כמו גם שילוב ביופידבק במהלכו. בכל מקרה, הטיפול במטופלים פוסט-טראומטיים חייב להיות מותאם אישית ברמה הגבוהה ביותר, ולכלול את הטכניקות הטיפוליות המתאימות ביותר למטופל הספציפי.

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית-כפייתית, היא הפרעת חרדה המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות (אובססיביות), או דחפים כפייתיים (קומפולסיות), שכוללים צורך לבצע פעולות טקסיות חוזרות שמטרתן להפחית חרדה ולהביא לרגיעה. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את המחשבות האובססיביות ותחושת החרדה ויוצרת צורך חוזר לביצוע הפעולה הטקסית באופן כפייתי. ההפרעה גורמת סבל רב ומפריעה לתפקוד היום יומי התקין של הסובלים ממנה. לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מוטרד מחשבתית מכך שלא סגר את כל דלתות הבית – סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם ישוב ויסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה. מרכיב משמעותי שלוקח חלק בתהליך זה הוא קושי לחיות עם ספק וחוסר וודאות. האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן יוסיפו להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי, זאת עקב מעורבות של תהליכים מוחיים שונים המשפיעים על תפיסתו והתנהגותו. ההבנה ביחס לחוסר ההיגיון שמאחורי המעשים, והקושי להסביר את ההתנהגות הטקסית שלעתים נתפסת כמוזרה לעצמם ולסביבה, גורמים לבושה רבה וניסיונות הסתרה אצל הסובלים מהפרעה זו, דבר שלעתים מביא לבידודם החברתי ולקושי לקבל טיפול מתאים לבעיה. סוגים של מחשבות טורדניות וטקסים שונים מחשבות אובססיביות נפוצות כוללות פעמים רבות דאגה מוגזמת ואובססיבית סביב תכנים של הגיינה, מחלות וחיידקים, מוות ואסונות, מערכות יחסים, מיניות, פחד לפגוע בעצמי או באחר, וכדומה. התנהגויות טקסיות נפוצות כוללות שטיפת ידיים כפייתית, סגירת דלתות וחלונות, אגירת חפצים כפייתית, ספירות , בדיקות , ניקיונות , חזרתיות בפעולות משימתיות, תלישת שיער וכדומה. טיפול בOCD טיפול מתאים יכול לסייע למטופל ללמוד איך לשלוט בתסמיני ההפרעה – כיצד להימנע מביצוע הפעולות הטקסיות, וללמוד בצורה יעילה יותר לווסת את החרדה ולנהל את המהלך המחשבתי. על כן, טיפול CBT הינו טיפול אפקטיבי לסוג זה של חרדה, ומספק מענה להתמודדות עם ההפרעה באמצעות עבודה על שינוי קוגניציות, מיקוד קשב, וחשיפה התנהגותית לצורך הפחתת הרגישות ותחושות החרדה. בטיפול זה ישולבו כלים טיפוליים כגון ביופידבק, מיינדפולנס, וחשיפה הדרגתית. לעתים יש צורך בשילוב טיפול תרופתי תומך לתהליך. הטיפול התרופתי ב- OCD מתבסס בעיקרו על תרופות סרוטונרגיות (תרופות הפועלות על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין,HT5). סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטור החשוב לתקשורת במעגלים מוחיים רבים, בין היתר במעגלים האחראיים לתחושת חוסר וודאות ואי שלמות, המעורבים במנגנוני הפרעת הOCD. כאשר הפרשת הסרוטונין אינה תקינה באזורים אלו, נוצרות שתי תופעות מרכזיות ב- OCD – תחושת חוסר שלמות ותחושת סכנה לא ריאלית. תחושות אלו מגבירות את הצורך בביצוע טקס להפחתת תחושת החרדה. באמצעות טיפול תרופתי פעולת הסרוטונין במוח מוגברת ובכך מסייעת למנגנונים אלו לפעול באופן תקין. כך תחושת הסכנה פוחתת, הצורך בביצוע טקס יורד ויש יכולת טובה יותר של המטופל להשפיע על סגנון החשיבה ולשנות את דפוסי ההתנהגות שפיתח סביב ההפרעה, עד אשר הוא לומד כי לא קורה דבר אם לא יבצע את הטקס ועל כן האובססיה המחשבתית שגויה וניתן להכחידה. קיימות שתי קבוצות של תרופות סרוטונרגיות: תרופות ממשפחת הטריציקלים (הדור הישן) ותרופות מסוג SSRI (הדור החדש), כאשר הקבוצה השנייה היא הקבוצה המועדפת כיום.

דיכאון וחרדה

השילוב של דיכאון ומצבי חרדה נפוץ מאוד ויכול לפעול לשני הכיוונים. מצבי דיכאון יכולים לגרום להופעת תסמיני חרדה, ומצבי חרדה מתמשכים יכולים להביא להופעת דיכאון. מבחינה ביולוגית, בשניהם קיים חסר בחומרים כימיים הנמצאים במוח וקרויים: נוראדרנלין וסרוטונין, על כן הטיפול התרופתי הניתן במקרים של חרדה ושל דיכאון הוא פעמים רבות זהה. מהו דיכאון? דיכאון מוגדר כהפרעת מצב רוח שמתבטאת פיזית ונפשית ופוגעת בתפקוד ובאיכות חייו של האדם הסובל ממנה. דיכאון יכול להופיע בנסיבות שונות ועקב גורמים שונים כגון נטיה גנטית, ארועים וחוויות בעבר או בהווה, משברי חיים אישיים, חסרים תזונתיים ומצבים רפואיים, מצבי לחץ משמעותיים ועוד. הדיכאון יכול להתבטא ברמות חומרה שונות, החל מדיכאון קל המכונה דיסטמיה, ועד לדיכאון מג'ורי קליני שמופיע בדרגת חומרה קשה הרבה יותר. בניגוד לעצבות זמנית חולפת שיכולה להופיע בנסיבות כאלה או אחרות, דיכאון הינה הפרעה שנמשכת לפחות שבועיים, ועלולה להחריף ללא טיפול ולפגוע באופן משמעותי באיכות חייו של הסובל ממנה. סוגים שונים של דיכאון דיכאון קל או דיסטימיה מתייחסים לתחושה קבועה וכרונית של דכדוך, עגמומיות, היעדר אנרגיה וערך עצמי נמוך. במצב זה ניתן לראות פגיעה בהנאה, תחושות אשמה, תחושה של חוסר השתייכות ונסיגה חברתית, פסימיות ועצבנות. התסמינים הקליניים דומים לאלו של דיכאון מג'ורי אך מתפתחים באופן הדרגתי ומתמשך יותר, וכן קלים יותר בחומרתם. דיכאון מג'ורי האדם שוקע לרגשות קשים של ייאוש ועצב, מאבד עניין בסביבה שלו ובכלל בחיים, לוקה ברגשות הערכה עצמית ירודה מאוד ופעמים רבות אף יגיע למחשבות אובדניות. מצב זה יתבטא בירידה דרמטית בתפקוד היום יומי והאנרגיה, וילווה בחשיבה שלילית ועצב עמוק. התסמינים הקליניים יכולים לכלול בעיות בריכוז זיכרון ,חוסר אנרגיה, חוסר מרץ, תחושת כבדות,תחושת אשמה, חוסר ערך, חוסר אונים,תחושת חוסר תקווה,התקפי בכי, התקפי רגזנות (בעיקר אצל בני נוער), קשיי שינה או שנת יתר, עצבנות יתר ואי שקט, ירידה בחשק לפעילויות מהנות וכן ירידה בהנאה בכלל, עלייה או ירידה בתאבון, תנודות מורגשות במשקל, כאבים גופניים (כאבי ראש, בטן) שלא משתפרים עם טיפול רפואי, רגשות חרדה, דכדוך עמוק, עצבות או ריקנות שעות רבות ביום או כל הזמן, מחשבות חוזרות על מוות או פחד ממנו ואף ניסיונות אובדניים (כ15% מהסובלים מדיכאון מג'ורי ינסו להתאבד לפחות פעם אחת).דיכאון לאחר לידה למרות היותה של הלידה מאורע חיובי על פי רוב בתפיסתה של האישה, נשים רבות חוות סמפטומים קלים או חמורים יותר של דכדוך לאחר הלידה, מצב זה זכה לכינוי "בייבי בלוז". סמפטומים אלו שכיחים מאוד בקרב נשים ויכולים לכלול עצב, התפרצויות בכי, תנודתיות רגשית, בלבול, קושי או פחד להתחבר לתינוק, קשיי שינה, וירידה בתיאבון. דכדוך זה חולף מעצמו על פי רוב בתוך מספר ימים ומושפע בעיקר משינויים הורמונאליים. כאשר סמפטומים אלו אינם חולפים לאחר מספר ימים, ייתכן כי הדכדוך הופך לדיכאון של ממש. דיכאון אחרי לידה גם הוא שכיח: כ-15% מהנשים מפתחות מצב של דיכאון במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה. הסימפטומים האופיינים למצב זה דומים לאלו המופיעים בדיכאון רגיל, והם כוללים: מחשבות ייאוש עד מחשבות אובדנות, עצבות ,פגיעה בהנאה, הפרעות בשינה ובתיאבון, תשישות נפשית ופיזית, ירידה בריכוז ובזיכרון, מצב רוח ירוד, חרדות שונות, מחשבות אובססיביות, עצבנות, קשיי שינה, פרצי בכי ועוד. לסימפטומים אלו מתווספים קשיים רגשיים והתנהגותיים הנוגעים לחוויית האמהות, ההיקשרות והטיפול בתינוק, בהם מחשבות שליליות ביחס לתינוק או התפקוד האימהי, רגשות אשם ואכזבה קשה, חרדה לשלם התינוק ועוד. לצורך התמודדות עם מצב זה יש לעתים צורך בקבלת סיוע מקצועי הכולל טיפול פסיכולוגי או תרופתי. טיפול בדיכאון ישנה חשיבות רבה לקבלת טיפול במצבי דיכאון. ללא טיפול מתאים יכול הדיכאון להמשך חודשים רבים או אף שנים ולהביא לפגיעה משמעותית במישורים רבים ובאיכות חייו של האדם עד כדי סכנת אובדנות. בנוסף, מחקרים מראים כי אפיזודה דיכאונית, אף אם חלפה ללא טיפול, עשויה לחזור על עצמה בתוך מספר שנים. כיום, קיימים מגון של טיפולים יעילים להתמודדות עם דיכאון. הטיפול יכול לכלול טיפול תרופתי נוגד דיכאון (מקבוצות ה SSRIאו ה SNRI) טיפול קוגניטיבי התנהגותי או סכמה תרפיה (המתמקדים בשינוי דפוסי חשיבה שליליים והתנהגויות משמרות דיכאון) , טיפול דינמי ממוקד המתייחס לעולם הרגשי ולערך העצמי של המטופל, או מיינדפולנס. שיטת הטיפול תותאם באופן אישי לכל מטופל בהתאם למצבו, במטרה להביא לשיפור המהיר ביותר והאפקטיבי ביותר עבורו.

חרדת נהיגה

חרדת נהיגה היא תחושות פחד וחרדה הנגרמות עקב אירועים המתקשרים לנהיגה. ככל הפרעות החרדה, גם לחרדה זו יהיו ביטויים גופניים שונים שיכולים להגיע עד לכדי התקף חרדה מלא (דופק מואץ, קושי לנשום, רעד וכדומה), ביטויים קוגניטיביים (כגון חשיבה קטסטרופלית ), וביטויים התנהגותיים כגון הימנעות מנהיגה בכבישים מסוימים או בתנאים מסוימים, או הימנעות כוללת מנהיגה, וכדומה. חרדה זו יכולה לבוא לידי ביטוי ביהמנעות מנסיעה בכבישים בין עירוניים, המנעות מנהיגה בתנאים מסוימים כגון חושך או גשם, או המנעות כוללת מנהיגה. גורמים לחרדת נהיגה חרדת נהיגה יכולה התפתח עקב חשיפה לאירוע טראומטי בזמן נהיגה, כגון תאונה של הנהג עצמו, או תאונה אחרת שמתרחשת על הכביש, ויכולה אף להתפתח עקב חשיפה לחרדות נהיגה קשות של אדם קרוב בעל השפעה. גורם נוסף היכול לגרום לחרדת נהיגה הינו מצב בו אדם חווה התקף חרדה קשה בעת נסיעה, על כל תסמיניו המבעיתים. במצב שכזה, האדם עלול לקשר באופן אוטומטי את התקף החרדה עם הנהיגה גם אם אין שום קשר ביניהם. כתוצאה מכך אותו אדם יכול להימנע מנהיגה חוזרת על מנת שלא לחוות שוב את הסימפטומים אותם קישר לסיטואציית הנהיגה. טיפול בחרדת נהיגה הטיפול המומלץ והיעיל ביותר לחרדת נהיגה הינו טיפול CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול זה מטפל בחרדה במספר מישורים: המישור המחשבתי (קוגניטיבי) ,המישור ההתנהגותי, והמישור הגופני. המישור הגופני מסייע למטופל לווסת את תגובותיו הגופניות באמצעות למידה ותרגול של טכניקות הרפיה שונות, לצורך כך ניתן אף להיעזר בביופידבק. במישור הקוגניטיבי נעשה שינוי בדפוסי חשיבה המייצרים ומגבירים חרדה, כגון חשיבה קטסטרופלית וטעויות חשיבה שונות. האדם לומד להגמיש את סגנון המחשבה וליצר חלופות מחשבתיות. במישור ההתנהגותי יש שילוב של טכניקות חשיפה שונות, בדמיון ובמציאות, בהן נחשף האדם לסיטואציות נהיגה שונות באופן הדרגתי, בהן הוא לומד ומתרגל כיצד לשנות את תגובותיו ולהפחית את החרדה עד להכחדתה. בנוסף, ניתן לשלב סימולטורים שונים המהווים כלי עזר לחשיפה לחווית נהיגה בסביבה מבוקרת המפחיתה את תחושת החרדה ומאפשרת לאדם להתמודד עם החרדה ולסגל סגנון התמודדות חדש. אחוזי ההצלחה של טיפול CBT בחרדת הנהיגה הם גבוהים מאוד. במידת הצורך, ניתן גם לשלב טיפול תרופתי מסייע.

חרדת טיסה

רבים מאיתנו עשויים לחוש מתח מסויים לקראת או בעת טיסה. עם זאת, פחד טיסה הוא מצב בו רמת החרדה לפני או בעת הטיסה הן כה גבוהות, עד אשר האדם נמנע לחלוטין או באופן חלקי מטיסה, עד כדי הגבלה ופגיעה משמעותית בתפקוד או באיכות חייו (לדוגמא סירוב לטוס בענייני עבודה או הימנעות מיציאה לחופשה בח"ול.) חרדה זו עשויה להתבטא בחוסר שינה, סיוטים, כאבי ראש, מתח ואי שקט בימים שלפני הטיסה, ובסימפטומים גופניים ורגשיים במהלכה- הזעה, רעד, חוויה של פחד ואובדן שליטה, התפתחות של התקף חרדה מלא, ועוד. במקרים אלו נחשב פחד הטיסה לפוביה ספיציפית המשתייכת לקבוצת הפרעות החרדה. הגורמים לחרדת טיסה: אירועי טיסה טראומטיים אנשים אשר חוו חוויות טיסות קשות (כיסי אוויר, סערות) או תאונות אוויריות עשויים לפתח פחד טיסה עקב החשש מהישנות האירוע הטראומטי. גם החשיפה לתאונות מטוס ולאירועי טרור אוויריים (פיגועי ה-11.9 למשל) באמצעות התקשורת עשויים להגביר את הנטייה להתפתחות פחד טיסה. פחד טיסה אף עשוי להתפתח, בעיקר בילדות, מתוך חיקוי והפנמה של פחדי ההורה. פחדים עקיפים חלק מהאנשים מפתחים פחד טיסה בעקבות פחדים בסיסיים יותר כפחד להקיא, פחד גבהים ופחד ממקומות סגורים (קלסטרופוביה). מאחר והטיסה במטוס מעמתת את האדם עם פחדים אלו, מתפתח גם פחד טיסה. חווית חוסר שליטה וחוסר אונים חוויה של היעדר שליטה וחוסר אונים היא חוויה קשה אשר פעמים רבות עומדת בבסיס החרדה. חווית חוסר השליטה בסיטואציית הטיסה או העדר היכולת להתמודד באופן עצמאי עם תקלה כלשהי במהלך טיסה מעוררת אצל אנשים רבים חרדה מפני טיסה. טיפול בחרדת טיסה טיפול קוגניטיבי התנהגותי הטיפול המוקבל והיעיל בחרדת טיסה הוא טיפול קוגניטבי התנהגותי. ההיבט הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הגורמים ומשמרים את הפחד ובשינוי דפוסים אלו. ההיבט ההתנהגותי מתמקד בחשיפה הדרגתית לגורם הפחד ובלמידת טכניקות הרגעה עצמית. טכניקות אלו מאפשרות לאדם לשלוט בחרדה אותה הוא חווה, ואז מתחיל תהליך של התקרבות הדרגתית לסיטואציית הטיסה: דמיון של טיסה, צפייה בסרט, התקרבות למטוס, ישיבה בתוך מטוס וכן הלאה. החשיפה ההדרגתית יוצרת חוויה חיובית של שליטה ומסוגלות, ומאפשרת בסופו של דבר התמודדות עם הטיסה עצמה. דמיון מודרך ומציאות מדומה טיפולים אלו מבוססים על טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות אך מאפשרים אימון חי וממשי יותר. זאת, באמצעות הנחיית המטופל לדמיין תסריטים שונים העשויים להתרחש במטוס או שימוש במתקנים המדמים סיטואציה של טיסה (סימולטורים למינהם). ביופידבק טיפול בעזרת ביופידבק כולל גם הוא לימוד של טכניקות הרגעה עצמית וחשיפה הדרגתית למקור הפחד. ייחודה של השיטה היא בשימוש במכשור אשר מאפשר מתן פידבק מיידי על התגובות הפיסיולוגיות. המטופל מקבל על גבי מסך המחשב פידבק חי על שינויים במדדים פיסיולוגיים המתרחשים בגופו בתגובה להופעת גירוי מפחיד (חשיבה על טיסה, צפייה במטוס) ולומד כיצד לווסת אותם. פידבק זה מייעל את יכולת השליטה בטכניקות ההרגעה העצמית וכך מקדם את האפשרות להתמודד עם גורם הפחד. טיפול תרופתי ניתן להתמודד עם פחד טיסה גם באמצעות תרופות הרגעה, כאשר השימוש בתרופות יכול להיעשות במקום או במקביל לטיפול הפסיכולוגי.

חרדת בחינות

בחברה המודרנית וההישגית בה אנו חיים הצלחה בבחינות והישגים לימודיים לאורך החיים הפכו למרכזיים ומשמעותיים ביותר. רמה מסוימת של לחץ בשעת מבחן היא טבעית ואף תורמת לביצועים, אך כאשר רמת הלחץ פוגעת ביכולת לתפקד בעת המבחן או בתהליך הלמידה אליו, ייתכן ומדובר בחרדת בחינות. מהי חרדת בחינות? חרדת בחינות היא תופעה נפוצה יחסית בקרב תלמידים וסטודנטים וכוללת ביטויים שונים של חרדה לקראת לימוד לבחינה או במהלך ביצועה.חרדה זו יכולה להתבטא במרכיבים רגשיים (פחד, מועקה ודאגה לקראת בחינה או במהכה), מרכיבים פיזיולוגיים (הזעה, רעד, דפיקות לב, שלשולים או עצירות, כאבי בטן, קושי להתרכז וכדומה), מרכיבים התנהגותיים (המנעות מלגשת לבחינות מסוימות, דחיינות, קושי להתמיד בלמידה כדומה), וכן מרכיבים קוגניטיביים המתבטאים בקושי להתרכז, הופעת שכחה המכונה "בלק אאוט" ועיוותים בתפיסה וחשיבה שלילית וקטסטרופלית המביאה לירידה בביטחון ובאמונה ביכולת להצליח בבחינה. הגורמים לחרדת בחינות הגורמים לחרדת הבחינות משתנים מאדם לאדם ועשויים להיות מושפעים מהאינטראקציה בין גורמים חיצוניים-סביבתיים לגורמים אישיותיים. גורמים אישיותיים עשויים להיות נטייה לפרפקציוניזם, פחד מכישלון עקב דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון או חשש מהצלחה מסיבות שונות. כמו כן, גורמים נוספים היכולים לתרום להופעת חרדה בחינות כוללים כישורי למידה לקויים, חוויות למידה ובחינה טראומטיות מהעבר, לחץ רב שמופעל על ידי הסביבה ועוד. חרדת הבחינות נוצרת כאשר גורמים אלו ואחרים מביאים לכך שמצב הבחינה נתפס כמאיים והאדם מאמין כי אין ביכולתו להתמודד עם מצב זה. כך, נוצרות אמונות ותפיסות מעוותות ומוגזמות של האדם ביחס לבחינה והיכולת להתמודד עמה, ומופיעים סימפטומים פיסיולוגיים, רגשיים והתנהגותיים. בהתאם, נוצר "מעגל חרדה" בו התפיסות והאמונות מגבירות את רמת החרדה, יכולת התפקוד בבחינה נפגעת, וזו מביאה לחיזוק האמונות העצמיות השליליות ושוב להגברת החרדה. עצמו. טיפול בחרדת בחינות חרדת הבחינות עשויה להביא למצוקה רבה, פגיעה בערך העצמי ופגיעה בהישגים הלימודיים, אך הטיפול בה יעיל מאוד במרבית המקרים. הטיפול הוא ממוקד וכולל התערבות במגוון מרכיבי ההפרעה: זיהוי ושינוי דפוסים ותבניות המייצרים חרדה כאמור, לרכיב הקוגניטיבי ולאופן בו נתפסות הבחינות והיכולת להתמודד עמן יש משקל משמעותי ביצירת החרדה. במסגרת הטיפול ניתן לזהות דפוסים אלו ולפעול להמרתם בדפוסי חשיבה יעילים יותר, תוך דגש על יצירת דיאלוג פנימי המכוון לשינוי אמונות לא רציונליות ובלתי אדפטיביות. רכישת מיומנויות למידה פעמים רבות החרדה נובעת מהיעדר מיומנויות למידה ואסטרטגיות ללמידה יעילה. גורמים אלו מביאים לחוסר מוכנות לבחינה. הטיפול מסייע ברכישת הרגלי למידה שיאפשרו התארגנות טובה יותר ומוכנות גבוהה יותר לקראת הבחינה. בנוסף, נלמדות טכניקות מגוונות להתמודדות בזמן הבחינה עצמה, יציאה ממצבי חרדה, בלק אאוט, אסטרטגיות פתרון בעיות בבחינה וכדומה. טכניקות הרגעה עצמית  במסגרת הטיפול נלמדות ומותאמות באופן אישי טכניקות שונות אשר מאפשרות התמודדות עם החרדה כשזו מתעוררת. בסגרת טכניקות אלו נלמדות טכניקות הרפיה ונעשה לעיתים שימוש בדמיון מודרך וביו-פידבק.

פוביות, הסברים וסוגים

פוביה פירושה תגובת פחד חריפה או פאניקה שהאדם חווה מול גירוים מסוימים או בנסיבות מאוד מסוימות, זאת גם אם הוא מבין שהפחד הוא מוגזם ואינו הגיוני. תגובת הפחד החזקה יכולה לכלול דופק מואץ, הזעה, רעד, בחילה, ותוביל פעמים רבות להימנעות ממפגש עם הגורם המאיים. סוגי פוביות נפוצות הינן פוביה מבעלי חיים מסוימים (כגון עכבישים,כלבים, ג'וקים), גבהים; מים; סערות; טיסה במטוס; מקומות צפופים וקטנים; גשרים ומנהרות; זריקות ומראה של דם; הקאות, נהיגה, בחינות וכדומה. חרדה / פוביה חברתית (Social Phobia): פוביה חברתית או הפרעת חרדה חברתית, היא הפרעה בה מצבים חברתיים מסוימים הופכים להיות הגורם לתחושת חרדה משמעותית. האדם הסובל מפוביה חברתית נוטה לסבול ממצוקה רבה במצבים בהם הוא נדרש לבצע פעולה כלשהי, עקב חשש מהשפלה פומבית, דחייה, ו/או בושה. דוגמאות נפוצות למצבים מסוג זה כוללות נאום בפני קהל, שיחה עם גורמי סמכות, אכילה מול אנשים, שימוש בשירותים ציבוריים, כתיבה בפני אדם אחר, יציאה למפגשים רומנטיים וכדומה. מצבים אלו עשויים לגרום למתח אצל מרבית האנשים, אולם אצל אדם הסובל מחרדה חברתית הדבר יהיה כרוך בתחושות חרדה מוגברות ומצוקה עזה, שתוביל פעמים רבות להימנעות ותהפוך למוקד בעייתי ומגביל בחייו. אצל אדם הסובל מחרדה חברתית ניתן יהיה להבחין בסמפטומים גופניים הכרוכים בהופעת החרדה, בתסמינים קוגניטיביים הכוללים דאגה מפני שיפוט חברתי או ביקורת, פרשנות שלילית והפניית קשב מוגזמת לתגובות חברתיות והבעות פנים שליליות. בנוסף, התסמינים ההתנהגותיים יכללו הימנעות, נטייה לצמצום המעורבות החברתית, שתקנות וכדומה. מרכיבים אלו מגבירים את תחושת החרדה שהאדם חווה ופועלים כמעגל קסמים המשמר ומעצים את ההפרעה.